הסוד לחיים ארוכים ומאושרים שמור לאוקינאווה

איך זה שביפן חיים כל כך הרבה אנשים בני 100 פלוס? הסוד שמור באוקינאווה

האנשים המבוגרים ביותר בעולם מתגוררים ביפן, וזה מוכח: יסוטרו קואיד (Yasutaro Koide) שחגג 112 בשנת 2015 הוכר אז על ידי גינס כאיש המבוגר ביותר על פני כדור הארץ. אבל עם כל הכבוד ליפן רבתי, תושבי האי הדרומי אוקינאווה (Okinawa) זוכים לחיים ארוכים יותר אפילו לפי הסטנדרט היפני.

לפי נאוקו מוראמטסו (Naoko Muramatsu) – מדענית מאוניברסיטת אילינוי, שיקגו, שעוסקת בחקר האוכלוסיה המזדקנת של יפן – ישנן כמה סיבות שיכולות להסביר את תוחלת החיים הגבוהה ביפן, וביניהן הקפדה על קצב החיים הרגוע והשליו, רמות הלחץ הנמוכות, תזונה בריאה ופעילות גופנית. בואו נצא לטיול ברחבי האי אוקינאווה, שהוא למעשה שרשרת של 160 איים סובטרופיים בדרומה השמשי של יפן, ונגלה את הסוד שלהם לחיים ארוכים ומאושרים.

לשמור על תזונה בריאה

כל מקום שבו חיים אנשים שעברו את גיל 100 מפנה זרקור ענק אל הרגלי התזונה שלהם. כך גם באוקינאווה. למשל, בהשוואה לאזורים אחרים ביפן, באוקינאווה אוכלים טופו ואצות לעתים הרבה יותר קרובות. המקומיים מאמינים שדווקא האצה מסוג מוזוקו (mozuku) היא זו שמאפשרת להם לחיות חיים ארוכים יותר. סוג זה של אצות גדל במצעים ענקיים לחופי האי ונקצר על ידי צוללנים.

חוץ מזה, האוכל כאן מושפע מאזורים אחרים באסיה (אחרי הכל, איי יאיאמה (Yaeyama Islands) קרובים יותר לפיליפינים ולוויטנאם מאשר לטוקיו). צ'אנפורו (Chanpuru) הוא מאכל מוקפץ שקיבל את שמו מהמאכל האינדונזי, קמפור (Campur), כאשר הבישול הסיני הוא שהעניק השראה לקוביות טופו (Tofuyu) טבולות ביין אורז (awamori) ומותססות.

ואם כבר יצאנו לסיבוב קולינרי, לא נכנס למסעדה או שתיים? בעיר אישיגאקי (Ishigaki) יש שתי מסעדות מקומיות מעולות. הראשונה היא מסעדת פונקורה-נו-סאטו (Funakura-no-sato) שממוקמת בין מבנים עתיקים ליד הים מציעה מנות מסורתיות וביניהן גם מוזוקו. השניה היא מסעדת היטושי (Hitoshi) שמגישה מעדן מקומי מיוחד במינו: ענבי ים שמוגשים יחד עם פרוסות טונה, כמיטב המסורת המקומית.

להישאר (קצת) עסוקים

בעיר אישיגאקי חי האמן יוסיי טאבה (Yusei Taba), בשנות ה-80 לחייו, וגם לו יש סוד לאריכות ימים. גם בגילו המופלג הוא ממשיך לשבת על הרצפה ולחטוב באזמל מסכות מעץ (לפי חוקרים רבים, ההרגל של לשבת על הרצפה והצורך מדי פעם לקום ושוב לשבת מועילים מאוד לעצמות ולשרירים).

מר טאבה מסייע לשמר אומנות שדי ננטשה אחרי מלחמת העולם השניה. הוא חש אחריות לשמור על המסורת ולא לאפשר למסכות המזויפות מטאיוואן לתפוס את מקום האומנות המקורית וממשיך ליצור ולהשתכלל כל הזמן. באוקינוואה, אמנים זוכים ליותר כבוד ככל שהם עוסקים באמנותם יותר שנים. כך, מר טאבה ממלא את ימיו בעיסוק האהוב עליו, לא נח קופא על שמריו, ונמנע מחוסר המעש שידוע כגורם מדרדר בקרב אנשים מבוגרים.

להניע את הגוף

המעבורת מאישיגאקי לאי טאקטומי (Taketomi) חוצה רק קילומטרים ספורים בים, אבל זה נראה כמו מסע של כמה עשורים. במרכז האי, בתי עץ מתקופה קדומה יותר מאחורי חומות של אלמוגים ואבן שופעי פרחים. מדי בוקר מקפידים הכפריים לטאטא את החול מהרחובות, אבל בפסטיבל הזריעה והנטיעה השנתי, הטנדווי (Tanadui), הם אפילו חרוצים יותר. אחת מתושבות הכפר בת 104, שהייתה עדה למאה פסטיבלי טנדווי עוד מאותם ימים שבהם הלכה יחפה לבית הספר, עדיין זוכרת כמה מהריקודים. על השביל, אחת משכנותיה מתאמנת על צעדי הריקוד והלאה משם כמה גברים, לא ממש צעירים, עומדים להם בחצי גורן עוטים מסכות בצורת ראש סוס וכשהמתופף מתחיל לתופף הסוסים המדומים מתחילים להניף ברכיים בעוז בהתאם לקצב. זוהי פעילות גופנית לכל דבר ויחד עם שאר הפעילויות היומיומיות של המקומיים (כמו טאטוא הרחוב תנועות המחול של הטקסים השונים שמשותפים לצעירים ולמבוגרים כאחד, חקוקות בזיכרון הקולקטיבי ורוח הריקוד יוצרת מפגש מרגש של כמה דורות שמתנועעים ורוקדים יחדיו מזה עידן ועידנים.

הפעילות השנתית המשותפת לכל הדורות גם יחד, וכן פעילויות גופניות שגרתיות אחרות, הן עוד אחד מסודות אריכות הימים של אנשי האזור.

אם גירינו לכם את בלוטות הנסיעה, נזכיר גם שביקור באוקינאווה מבטיח לא מעט פעילויות באתרי טבע מדהימים ביופיים. קחו בחשבון שהעונות הטובות ביותר לבקר באוקינאווה הן האביב או הסתיו, כלומר בין מרץ למאי, ובין ספטמבר ודצמבר. ובגלל שכולנו מקווים לחיים ארוכים, כמו גם לחופשות שמתנהלות על מי מנוחות, אל תשכחו להצטייד בביטוח נסיעות שיתאים לאופי הטיול שלכם. 

 

נגישות